פסק-דין בתיק ת"א 6173-09

הנתבע ייצג את התובעים בתביעה קודמת שהגישו נגד מנהלי החשבונות שניהלו את עסקיהם. התביעה נדחתה וכך גם ערעור שהוגש על דחיית התביעה נדחה. בתביעתם הנדונה טוענים התובעים כי התביעה נדחתה אך בשל התרשלות הנתבע בייצוגם, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בשני עניינים אלו: האחד, בכך שלא דאג לתמוך את התביעה בחוות-דעה של מומחה ו השני, בכך שלא דאג לקבל את כל מסמכי הנהלת החשבונות מבעוד מועד. בנוסף טענו, כי לנתבע היו הזדמנויות רבות לרפא את מחדליו האמורים, אך הוא לא ניצל זאת. בכך לטענתם, גם התרשל וגם החמיר את מעשיי הרשלנות המיוחסים לו. מכאן תביעתם לחייב את הנתבע לשאת בנזקיהם בסך של 1,000,000 ש"ח.

השאלה הראשונה שלה נידרש היא, אם בהגשת תביעה נגד בעלי מקצוע (בענייננו, מנהלי חשבונות), מבלי שתיתמך בחוות-דעה של מומחה, יש משום רשלנות מצד עורך-דין. ככל שנגיע למסקנה כי מחדל זה אמנם עולה לכדי רשלנות, כי אז נידרש אל השאלה השנייה, שעניינה בחינת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם.

א.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

2.         התובעות 1 ו-2 הן חברות העוסקות בשירותי הובלות והתובעים 5-3 הם בעלי מניותיה. בשנים 1988 ו-1989 נוהלו חשבונותיהן של התובעות במשרד הנהלת החשבונות "מלאכת מחשבת", שנוהל בידי מנהלי החשבונות יצחק כהן ושלמה כהן (להלן - מנהלי החשבונות). ביום 31.12.1995 הגישו התובעים בעצמם אל בית משפט זה כתב תביעה נגד מנהלי החשבונות (ת"א 22474/95. תביעה זו תכונה להלן - התביעה נגד מנהלי החשבונות או התביעה הקודמת), שבה עתרו לחייבם בתשלום פיצוי כספי בסך של 800,000 ש"ח בגין נזקים שעל-פי הנטען גרמו הם בשל ניהול חשבונות לקוי. בתביעה, שהוגשה סמוך למועד שבו התביעה הייתה מתיישנת, נטען כי היקף הנזק היה גבוה בהרבה, אך התביעה הועמדה על סכום זה מטעמי אגרה. כן עתרו התובעים במסגרת תביעה זו לצו עשה, שיורה למנהלי החשבונות להשיב לתובעים את מסמכי הנהלת החשבונות בעניין השנים שבעניינן הוגשה התביעה (1988 ו-1989).

3.         במועד מאוחר יותר, פנו התובעים אל הנתבע, עורך-דין במקצועו, כדי שייצג אותם בתביעה. הצדדים חלוקים בשאלת המועד שבו פנו אל הנתבע כדי שייצגם, אך מאחר שהנתבע העיד כי דבריו בעניין המועד נסמכים על זכרונו, בעוד התובעים תמכו טענה זו במסמכים, נראה כי בעניין זה הצדק עימם. לדבריהם, פנייתם אל הנתבע הייתה ביום 20.12.2005 או במועד סמוך, ולתמיכה בכך צירפו קבלה של הנתבע ממועד זה (נספח ג1 של תצהיר הנתבעת). כן צירפו ייפוי-כוח מיום 7.1.1996, המייפה את כוחו של הנתבע לייצגם (שם, נספח ג2) וכן הסכם שכר-טרחה ממועד זה (נ/2).

4.         אין מחלוקת על כך שכבר במסגרת הסכם שכר הטרחה שנחתם בין התובעים לבין הנתבע, הובהר כי יש צורך בחוות-דעה של מומחה להוכחת טענות התובעים בתביעתם נגד מנהלי החשבונות. בדומה, אין מחלוקת על כך שבסופו של דבר לא הוגשה מטעם התובעים חוות-דעה של מומחה. בסופו של דבר, לאחר הליכים ממושכים, ניתן ביום 13.6.2002 פסק-דינו של בית המשפט (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי), הדוחה את התביעה (שם, נספח י"ג). במסגרת פסק הדין, מתח בית המשפט ביקורת בין השאר, על התנהלות התובעים באופן הצגת ראיותיהם ואף התייחס להיעדרה של חוות-דעת מומחה מטעמם. התובעים ערערו על פסק הדין באמצעות עורך-דין אחר (ע"א 3412/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים), אך אף ערעורם נדחה בפסק-דין מיום 12.12.2002 (להלן - פסק הדין בערעור).

5.         התביעה הנדונה הוגשה כעבור שש שנים וחצי, ביום 1.6.2009 ובה נתבע סך של 1,000,000 ש"ח. בתביעה זו, שאף היא כאמור, הוגשה סמוך למועד שבו הייתה מתיישנת, טענו התובעים כי הנתבע התרשל במילוי חובתו בתור עורך הדין שייצג אותם בתביעתם נגד מנהלי החשבונות. זאת בעיקר בכך שלא דאג לתמוך את התביעה נגד מנהלי החשבונות בחוות-דעה חשבונאית ובכך שערך באופן לקוי את המסמכים שצורפו אל תצהירי התובעים.

כתב ההגנה הוגש ביום 2.2.2010.

התביעה הועברה להמשך שמיעתה לפניי ביום 22.6.2011, לאחר שכבר ניתנו החלטות בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית, אך אלו טרם הוגשו. ביום 30.6.2011 הוגש מטעם התובעים תצהיר עדות ראשית של התובעת 5 (להלן - התובעת), אולם במועד מאוחר יותר הוגש תצהיר מתוקן.

בשל המורכבות הכרוכה בחישוב הנזק הנטען, ככל שתיקבע אחריות הנתבע, ניתנה ביום 27.4.2012 החלטה בהסכמת הצדדים, שלפיה תחילה תוכרע שאלת האחריות ולאחר מכן, בשלב שני, וככל שהדבר יהיה דרוש, תוכרע שאלת גובהו של הנזק.

ביום 20.9.2011 הוגש תצהירה של התובעת וכן הוגשה מטעמה חוות-דעה של רואה חשבון רון יום-טוב, וביום 8.2.2012 הוגש תצהירו של הנתבע. ביום 27.4.2012 הוגש תצהיר משלים של התובעת.

ישיבת הוכחות ראשונה התקיימה ביום 28.10.2012, שבמהלכה נחקרו רו"ח יום-טוב והתובעת וישיבת הוכחות שנייה התקיימה ביום 19.2.2013 ובמהלכה נחקר הנתבע.

לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובעים הוגש ביום 23.4.2013 ומטעם הנתבע הוגש ביום 30.5.2013.

ב.         דיון והכרעה

(1)        השאלות הטעונות הכרעה

6.         השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא, אם אמנם היה באופן התנהלות הנתבע בייצגו את התובעים בתביעתם נגד מנהלי החשבונות משום רשלנות. שאלה זו מתייחסת גם להיעדרה של חוות-דעת מומחה מטעם התובעים במסגרת תביעה זו וגם לנושא אי קבלת מסמכי הנהלת החשבונות ולשאלת אופן צירופם של מסמכי התובעים אל התצהירים שהוגשו מטעמם בתביעה.

ככל שייקבע שאמנם הייתה רשלנות מצד הנתבע, כי אז נידרש כאמור לבחון, את השאלה השנייה שעניינה, אם ישנו קשר הסיבתי בין הרשלנות, ככל שתיקבע, לבין הנזק. זאת בהנחה שאין מחלוקת על כך שלתובעים נגרם נזק כתוצאה מדחיית תביעתם נגד מנהלי החשבונות.

(2)        שאלת הרשלנות

            עיקרי העובדות הרלוונטיות ועיקרי טענות הצדדים